חזרה לשנת 2008 חושפת את אחד האירועים הביזאריים בתולדות אפל (Apple), כאשר האפליקציה I Am Rich הציעה למשתמשים לשלם סכום עתק עבור סמל סטטוס חסר תועלת לחלוטין. בעוד שכיום אנו רגילים למיקרו-רכישות והרשמה למנויים שמצטברות לסכומים גבוהים.
המקרה של המפתח ארמין היינריך (Armin Heinrich) נותר חריג בנוף הטכנולוגי, כשהוא מותח את גבולות המדיניות של אפל ואת ההיגיון הצרכני הבריא. היישום, שעלה 999.99 דולר, לא הציע דבר מלבד ההצהרה כי הרוכש מסוגל לעמוד במחיר זה.
מחברים אתכם לטכנולוגיה. עכשיו יותר מתמיד.
האפליקציה הרשמית של The Verifier
המודל העסקי: יהלום אדום ותחושת עליונות
בניגוד להונאות מתוחכמות, תיאור האפליקציה ב-App Store היה שקוף לחלוטין לגבי היעדר התמורה. כפי שעולה מצילומי המסך המקוריים, היינריך ציין במפורש כי מדובר ב-"יצירת אמנות ללא פונקציה נסתרת". הממשק כלל כפתור אחד בלבד שהציג אבן חן אדומה על רקע שחור.
לחיצה על סמליל המידע (i) חשפה "מנטרה סודית" שנועדה, לטענת המפתח, לסייע למשתמש להישאר "עשיר, בריא ומצליח". המיתוג היה ברור, האפליקציה שווקה תחת הקטגוריה "Art & Lifestyle" עם תגית אזהרה, "לא לכל אחד". המטרה המוצהרת הייתה לאפשר למחזיקי האייפון להציג לראווה את האייקון היקר ולהוכיח לסובבים אותם כי הפרוטה מצויה בכיסם.
שמונה רוכשים והכנסות של אלפי דולרים
למרות האבסורד, הנתונים מראים כי השוק הגיב. במהלך כ-24 השעות שבהן האפליקציה הייתה זמינה להורדה, נרשמו שמונה רכישות מאומתות. על פי הדיווחים מאותה עת, שישה רוכשים היו מארצות הברית ושניים נוספים מאירופה. בחישוב מהיר, לאחר ניכוי עמלת ה-30% המסורתית של אפל, המפתח גרף לכיסו כ-5,600 דולר נקיים עבור עבודת פיתוח מינימלית.
ראוי לציין כי אחד הרוכשים פנה לאחר מכן לתקשורת וטען כי הרכישה בוצעה בשוגג, מתוך מחשבה שמדובר בבדיחה ולא בחיוב אמיתי. המקרה הציף באותה עת ביקורת על קלות ביצוע התשלומים בחנות האפליקציות, שעדיין הייתה בחיתוליה, והעלה שאלות לגבי מנגנוני אישור האפליקציות שעלו לחנות של אפל.
מדוע I Am Rich הוסרה מהחנות באופן מיידי?
יום לאחר ההשקה המתוקשרת, האפליקציה נעלמה מהחנות. אפל מעולם לא שחררה תגובה רשמית המפרטת את סעיף ההפרה המדויק, אך ההערכה הרווחת היא שהיישום הוסר בגין היותו "חסר שימושיות פונקציונלית". הסטנדרטים של אפל, גם ב-2008, דרשו מאפליקציות לספק ערך כלשהו למשתמש מעבר להצגת תמונה סטטית.
היינריך עצמו טען בראיונות כי לא הפר שום חוק וכי המהלך היה לגיטימי. לדבריו, משתמשים מוציאים סכומים דומים על יצירות אמנות או מותגי יוקרה שאינם מספקים פונקציונליות מעשית. הניסיון שלו להחזיר את האפליקציה בגרסה מוזלת מאוחר יותר לא הצליח לשחזר את ההד התקשורתי של המהלך המקורי.
מורשת של תמחור אגרסיבי
בפרספקטיבה של כמעט שני עשורים, I Am Rich משמשת כמקרה בוחן לפסיכולוגיה צרכנית בדיגיטל. היא הוכיחה כי בעידן הכלכלה הדיגיטלית, הערך הנתפס יכול להיות מנותק לחלוטין מהערך המוצרי. בעוד שכיום חנויות האפליקציות מלאות ב"לווייתנים" שמוציאים אלפי דולרים על רכישות בתוך משחקים (In-App Purchases), המודל של תשלום מראש עבור "כלום" נשאר נחלת העבר, ואפל מקפידה כיום הרבה יותר על סינון תכנים מסוג זה.
